פורסם ב כללי, לימודים ואניברסיטה

Academic Mingling or Fake It Until You Make It

האירוע הרשמי של מקבלי המלגה היה היום. חוץ מכמובן חיוכים נבוכים מעט והרבה תודות הוא דרש גם להציג את עצמך מלא פעמים לאנשים שאת שמם תישכח עוד רגע, כי יש גבול לכמה המוח שלך מסוגל לקלוט כשהוא מתרגש.

ראשון פגשתי את פול, זוכה המלגה השני. הוא מגדיר את עצמו כ"תוצר של SOAS" משום שהוא עשה כאן גם את התואר השני שלו. בהחלט רואים עליו שהוא בן בית כאן, אבל יכול להיות שזה גם עניין של אופי. הוא גרמני מפרנקפורט (כן, בלונדיני כמעט, עם עיניים בהירות), למד בהולנד ואחר כך באנגליה, הסתובב לא מעט בעולם וחוקר מחאות פוליטיות ביפן והונג קונג. כמעט אפשר לדמיין אותו משתתף באחת כזו, אבל מצד שני הוא מחושב מדי בשביל להיות עם העדר. הוא מהסנובים שמסתכלים על דברים כאלה מהצד בסקרנות קלה והתנשאות מובהקת. מושא מחקר ותו לא.

לאחר שנפגשנו עם הנציגים של המלגה, שני יפנים חביבים, כמרים במקדש מייג'י בטוקיו, הלכנו יחד לארוחת צהריים במסעדה תאילנדית. המארגנים כנראה החליטו לא להראות את העליבות של האוכל היפני בלונדון ליפנים. אם קודם הרגשתי לא במקום עכשיו הייתי נבוכה עוד יותר. אתיקט של ארוחה באירופה הוא לא כמו אצלינו. כאן אתה חייב לדעת. אז הלכתי אחרי פול והתיישבנו זה מול זה. לידי התיישב הכומר הצעיר, אאויאמה-סאן, שזו לו פעם ראשונה באירופה. לא זוכרת איך יצא אבל הוא ניסה לגמגם משהו באנגלית ואני, מתחשבת שכמוני, אמרתי לו שזה בסדר ביפנית. אמירה אמיצה עבור מישהי שהיפנית שלה כרגע כנראה ברמה של שנה ב' תואר ראשון….. את שארית השיחה ניהלנו ביפנית ואני חושבת שהצלחתי להרשים את הסנוב הנוסף שישב מולי, דוקטור כלשהו ששאל קודם שאלות שלא במקום.

אאויאמה סאן הוציא את הטלפון שלו והראה לי צילומים מהסיור שלו בלונדון, סוהו וקובנט גרדן עם מספר רב של תמונות של גיטרות מיוחדות,עתיקות ונדירות. שאלתי אותו אם הוא מנגן. הוא ענה שכן. ולא רק מנגן, מעריץ של מוסיקה בריטית! ביטלס, לד זפלין, פוליס. עכשיו תחשבו על זה רגע. כומר במקדש יפני גדול שמנגן בגיטרה חשמלית רוק בריטי… הרי לכם יפן in a nutshell. מסורת ומודרנה בגופו של אדם אחד.

 

meiji jingu
Meiji Temple, Tokyo, Japan

 

הייתי חייבת לעזוב את הארוחה לפני הקינוח של הגלידה משום שקבעתי פגישה עם המנחה שלי. פגישה ראשונה במסגרת הלימודים, אתם יודעים, לא כדאי לאחר בגלל גלידה… מחקר הדוקטורט הוא בעיקרו לזאבים בודדים. אתה עם עצמך ועם הספרים, אבל למזלי, שני המנחים שלי אוהבים להחזיק יד על הדופק ואין לי סיכוי ללכת לאיבוד (במובן הזה לפחות). אחרי דיון קצר ענייני היא הראתה לי את הקמפוס. פיספסתי את הסיור של שבוע ההכרות והיה לנו זמן. האין זה נפלא? משום שגם היא עשתה מעבר מגרמניה לאנגליה לפני אי אלו שנים, ישבנו לשוחח על האופי של המעבר ובעיקר על האוכל הבריטי (אל דאגה, עבורו הכנתי פוסט נפרד).

טקס חלוקת המלגות התקיים במשרדה של הדירקטור והשולחן הגדול במרכז כבר היה ערוך לתה של אחר הצהריים. שולחן ארוך עם מפה לבנה, במרכזו סנדוויצ'ים ועוגות ומסביב כוסות תה וצלוחיות לבנות. וכמובן גם חלב. נזכרתי במאמר של ג'ורג' אורוול על תה ושתית כמו בריטית גאה. או לפחות נתינת האימפריה. גם המנחה שלי קיבלה מענק מחקר! איזה כיף!

 

2017-10-07 09.52.11
אחת התשורות שקיבלנו (השם שלי רשום מאחוריה. משהו למשרד העתידי…)

 

את היום הארוך חתמה הרצאה מפי ד"ר כריסטופר הוד על הדרכים השונות לזיכרון של ההתרסקות של טיסת JL123 ב-1985. אולי לא הנושא הכי מלבב לסיום היום, אבל אין ספק שהמרצה מקסים. הוא דיבר ברור, מובנה, ובייחוד מלא הערכה וכבוד לנושא ולאנשים שפגש דרכו. מתוך 524 נוסעים ואנשי צוות ניצלו 4 בלבד. ההתרסקות הזו נחשבת להתרסקות ההרסנית ביותר של מטוס אחד בהיסטוריה כולה. בתור מערביים, הוא אמר, אנחנו תמיד מתעניינים בגורלם של הניצולים. רוצים לשמוע אותם, לדעת מה איתם. היפנים – הרבה פחות.  כשנשאל אם בכל פגישותיו עם אנשים שקשורים להתרסקות (בני משפחה של הרוגים, עיתונאים ואנשי הצלה שהגיעו לאזור ראשונים) הוא ניפגש עם הניצולים ענה שלא. "הפגישה איתם לא הייתה תורמת למחקר שלי מאומה, ואילו הם עברו מספיק. רק תדמיינו מה עובר להם בראש בכל פעם שהם שומעים מטוס חולף בשמיים. אני מספיק מוכר בקרב האנשים הרלוונטיים שבמידה והיו רוצים, היו יוצרים איתי קשר." הרי לכם אתיקה אקדמית (או שמא פשוט אנושיות) במיטבה.

כשבאירופה אומרים שיש אירוע קטן של שתייה לאחר ההרצאה הם לא מתכוונים לקולה וקרואסונים. הם מתכוונים ליין. זה האירוע השלישי שבו הייתי צריכה להציג את עצמי ואת המחקר שלי באותו יום. אם לא נשמעתי כמו תוכי עד עכשיו, מצבי טוב. אבל יש משהו בחזרתיות של היום שעשתה דווקא טוב. כי כשאתה זר וחדש ומתחיל הסיכוי שלך לסבול מ"סינדרום המתחזה" גדול יותר. אבל איך אומרים fake it until you make it, ועד סוף הערב כבר הרגשתי יותר בטוחה בעצמי, במחקר שלי ובמקומי. הם לא חייבים לדעת שאני חסרת ביטחון. כל העולם הוא במה ואם אתה לומד להיות שחקן טוב, אפשר לשכנע אנשים שאתה יודע על מה אתה מדבר. לפעמים אני אפילו באמת יודעת. כמו במקרה שבסוף הערב יצא לי לדבר על המחקר של התואר השני שלי עם מישהו שעבד בזה ממש!

אני מניחה שבטח יצא לי עוד הרבה פעמים להציג את המחקר שלי ולהתקדם בהבנה שלו ובעומק שלו ועם כל צעד כזה יעלה גם הביטחון העצמי. אבל בל נשכח שאני דוקטורנטית עכשיו. הגיע הזמן גם להרגיש כזו.

השיר "סוקיאקי" שהפך להיות מאוד מפורסם גם מחוץ ליפן. הזמר, קיו סקאמוטו (שם במה) נהרג בהתרסקות המטוס.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s